רב סמל תירזה כהן. נצר זוטר למשפחת המלוכה. מפקדת יחידת העילית פרפרים. שונאת את שם היחידה, אבל זה בהחלט עושה את העבודה.
רב סמל תירזה כהן. נצר זוטר למשפחת המלוכה. מפקדת היחידה העילית פרפרים. שונאת את שם היחידה אך זה בהחלט עושה את העבודה.
שום פצחן חובב מעולם חקר אותה.
היא עומדת מול הדלפק, מפוררת ירך עוף צלוי לסלט. אור אחר הצהריים מטיל צללים על הקיר דרך העץ מבעד לחלון. הרוח מרקידה את הצללים. הריח של הדשא הקצוץ מלטף את האף והעור.
וכעת לחשי הצבא מופעלים. היא קופאת לרגע.
הלחשים מעבירים פקודות. שרשרת אירועים בממשק בין נשמה, גוף, ומערך הכשפים מתחילה.
לחש השמות מופעל, והיא עכשיו תרצה. פניה מעלות צלקות שכמעט נעלמו.
הגיעו הפקודות. מאגרי מידע במערך הכשפים מושכים תשומת לב, שינויים פיזיולוגיים צוברים תאוצה.
הזמן למחויבות. זמן לכבוד.
שירה וגיל, שש עשרה ושנה וחצי, בהתאמה, בנותיו של אדם בוטן, נחטפו. אדם בוטן הינו יצרן הנשק הראשי של צבא ההגנה לממלכה, ושר החינוך.
אסור לאפשר סחיטות של אדם בעמדה זאת. אז מדלגים על הימ"מ. הפרפרים צריכים להציל פעוטה ובת עשרה.
…
תירצה ממצמצת את העיניים אחרי ש'קראה' את ה'מסמך'. היא רוצה לשפשף אותן. היא לא. היא בדיוק חתכה פלפל חריף לפני ההודעה.
היא חוזרת לסלט העוף החריף.
בצל.
מיונז.
עדיין אין מודיעין. אזי מיקום עם נראות מוגבלת.
גם עדיין אין גישה ללחשי הסימון של הילדות. לעומת זאת, סרטון של דקה וחצי ממשקפי התיעוד של האומן שלהן מראה את פעירת השער שהקיז צוות של ארבעה חיילים לגינת הבית שלהם. אחד החיילים הימם את האומן, שני אחרים שיתקו את הבנות, בזמן שהאחרון שחרר שדה ששיבש את מערכי ההגנה.
היא מביטה על השיש מולו היא עומדת.
יש זמן לקערה עם סלט עוף חריף.
בזמן שהיא בולעת את הביס הראשון, היא שולחת דרך לחשי היחידה עדכון לאבשלום. פותחת ממשק בין החיילים.
היא מנתקת את תשומת ליבה.
זה די ברור שמדובר בפעולה שעירבה משת"פים. ועדיין, ההכשרה שלהם לא כזאת מרשימה. העובדה שהמכשיר שהרכיב אדיב מרון, בכלל הספיק להקליט ולשלוח את הסרטון… בכל זאת, מדובר במחנך ביתי ושני ילדים שאביהם מעולם לא ציפה שיצטרך להתכונן למשהו כזה.
אולי טיפשי מצידו. בכל זאת יצרן נשק ברמה בין כוכבית, אבל רוב האנשים בממלכה ומחוצה לה, אם נדרשים לתאר אותו, ובכלל יודעים על מי מדובר, ידברו על שר חינוך שהיה דוגמן בשנות הבגרות המוקדמות שלו.
אם הם במצב רוח נבזי ידברו על קלטת לוהטת שהתבררה כזיוף שנועד לנסות לסחוט אותו. והאם היא היתה באמת זיוף כי בחוף ים רואים את ה-… והאם זה משנה אם היא באמת זיוף אם הגוף מדוייק.
…וכעת היא נזכרת בסרטון צהוב אי אז שהייתה בת 13.
היא מרחיקה את המחשבות הללו ומתמקדת בעיקר.
היא מצפה לתוצאות של מה ששלחה ליחידה שלה.
נראה איזו תוכנית פעולה הפרפרים ימצאו.
כמה הנחות בסיס…
הם ירשו לעצמם.
…
משנה למפקד אבשלום מפנה את תשומת הלב שלו לעולם לא מוחשי. שנוצר מלחשים שמוטלים על כל חיילי הממלכה. הם יוצרים בין השאר, מציאות מדומה עם הרבה שימושים.
לחשים שנתמכים מהקסם של המשתמש והסביבה.
משתמש בלחשים יוכל להאיץ בכמה אחוזים את הזמן.
אבשלום ממצמץ. פעם אחת.
הכוח של יחידה שלמה מאפשר פעילות,
שנמשכת שעות בזמן פיזי של מצמוץ יחיד.
בעיקר בזכות חורף, האשה הזאת היא הסוג של משתמשת בקסם…
אין זמן.
המודעות שלו לגוף לא בדיוק נחלשת, אבל ממודרת. הוא מתמקד בממשק של הלחשים, הוא רואה את הסלון, אבל לא רק. מרגיש את הכיסא והרצפה, אבל לא רק. הנעליים…
השרירים מרפים, והוא מודע לחלל בגודל מספיק בדיוק ליחידה, הוא עומד על רצפה, אך לא מרגיש זאת, היסוד בחוש שיווי המשקל שלו שאיננו מבוסס ראיה לא קיים. זה מבלבל.
הוא משתלב בפגישה.
הם מסביב לשולחן עגול.
"מי ראה סרטים על המלך ארתור, שוב."
הוא מרים גבה שלא באמת קיימת.
האחראית מרימה גבה מדומה בעצמה, נשענת על כיסא שיצרה כעת רק בשביל הפעולה. החיוך שלה עוקצני. אך אין כעס אמיתי, או אפילו יהירות.
בשביל חורף, זה אפילו מנומס.
"אני לא ראיתי שום דבר כזה. זה סתם מאפשר פחות משאבים לסביבה."
אבשלום הרים גבה. הפעם גם בגוף האמיתי. חורף באמת הפתיעה אותו.
...
"אז… הבנו איך חטפו אותן. אבל אין ניחוש על הלאן?"
רובאית חבצלת נחרה בבוז. והסמיקה.
"מצטערת, אבל אנחנו יודעים לאן. אימפריית דרך."
היא מישירה מבט לאבשלום לפני שהיא ממשיכה.
"אבל אנחנו לא יודעים מספיק כדי לתכנן תוכנית פעולה ראויה לשמה."
חורף נקשה על השולחן. וזה השמיע צליל.
"כן... אבל אימפריית דרך גדולה מהממלכה פי מאה. עם תצורות טבע ועיור מגוונים כמעט כמו כל העולם.
זה לא עוזר. באותה מידה את יכולה להזכיר שאנחנו יודעים שהן על כדור הארץ, ולא בענן הלווינים שלנו, או של נוגה, או נוגה עצמה. או..."
חבצלת הסמיקה מעט יותר, רק לא ממבוכה.
"אבל זה לא שאנחנו ניסע לקראקיקאריה או בת ענן, אם בנגה עסקינן."
אז היא מטה את הראש וממלמלת. הם עדיין שומעים בבירור.
"מעניין למה יש לנו עדיין את ענני הלווינים הללו כל כך קרוב לכוכבי הלכת, כמעט כל יום יש כוננות קסלר."
לאבשלום עברה בראש המחשבה שהוא מופתע שהאשה נשארה כל-כך הרבה זמן, כשהיא לא יודעת לסווג מידע לפי חשיבות נסיבתית.
או אפילו לשמור לעצמה מחשבות אישיות בתוך חלוקה שטחית כמו כאן.
"אני שולח לתירצה את המסקנות. משוחררים."
…
הוא ישב בכיסא בעולם האמיתי חמש דקות. מתאים לזה שהם דנו במשך ימים שם.
בזמן שהוא החזיק שאיפה, הוא מיקד את תשומת הלב שלו בכמה פרטי מפתח.
בנשיפה הוא נתן את האישור.
מערך הלחשים שלו דחס את המידע ושלח.
הוא הפעיל לחש שיגור מוכן מראש. בבית שלו החדר והכיסא בפרט נותרו ריקים.
הליכי ניקיון ותחזוקה החלו להפעיל ניקיון ואבטחה שלא ניתן לבצע עם יצור חי במקום.
...
תירצה בדיוק העבירה את הכלים המלוכלכים דרך הכיור המטהר.
אבא ואמא נמנעו מלהשיג כזה במקום מדיח כלים עד שלרוב העם כבר יהיה.
הם כבר המלך והמלכה. לא רצו להראות אליטיסטים.
היא מגחכת מעט.
בתור הילדה העשירית, היא לא צריכה לדאוג. לאף אחד לא הולך להיות אכפת אם היא לארג'ית כשזה נוגע לנקיון כלי האוכל ובישול.
באופן כללי, עדיף בהרבה כיור שאת טובלת בו את המחבת לשניה...
והיא יוצאת יבשה ומצוחצחת.
על פני מתקן שצריך לפחות חצי שעה. במקרה הטוב.
ואין לה שום כוונה להתנצל. היא מסכנת את חייה כמעט כל חצי שנה. היא הרוויחה את זה.
אולי בכל זאת, זה אמנם מאוד נוח…
אבל אסור לנסות לשתות מזה.
מוקי המסכן. היה צריך שיקחו אותו לווטרינר ואישפוז לשבוע…
זה היה יקר אז. אולי הכיור זה סימן של יהירות?
החיוך שלה מתעקם מעט.
המסר מאבשלום מגיע.
היא תוקעת את כל הכלים בכיור. הם יהיו בסדר.
ובכל מקרה, עדיף להימנע ממחשבות חסרות מטרה.
היא מתיישבת בכיסא.
עץ, על שלדת מתכת. למקרה של תקיפה בבית... מחשבה מטופשת.
קוראת בהיעדר (עדיין) מילה יותר טובה, את המידע המרוכז מהפרפרים.
שנייה אחרי תתחלנה קריאות מהמערכת.
היא תהיה שקועה במשך עשרים דקות זמן אמיתי. שעתיים זמן הדמייה.
לידה השקיעה צובעת את הצללים על הקיר.
…
בעולם לא ממשי.
תירצה נמצאת במסדרון. הקירות בנויים ממידע.
היא מביטה לימין. על הקיר, הניתוח של היחידה, הפתיע אותה לטובה. הם הסיקו הרבה...
היא מביטה שמאלה, ממול, המידע החדש. מסקנות שגויות מהפרפרים מסומנות ומבודדות. תרחישים חלופיים מופיעים. רובם יותר עדכון מותאם של אותן מסקנות.
צריך לפצל לשני צוותים.
היא תיקח שניים ותטפל במשת"פים. החשודים המיידיים יותר. השר והעוזר שלו שנמצאים בעמדה לגרום להרבה נזק.
אבשלום יקח את השאר למחוז ז'ול שב'דרך'. לחשי המיקום התחדשו וניתן למצוא את הילדות. היא היתה רוצה לצאת בעצמה לשם. אבל הקיסרית מכירה את אמה. מי יודע איזו תקרית דיפלומטית תתרחש. והיא די בטוחה שמדובר בקושרים שלא קשורים אליה…
זה ממש לא שווה את זה.
…
היא פוקחת את עיניה הממשיות.
היא קמה. תמיד מפתיע כמה רגליה קלילות. הרוח קרירה על הזרועות. הרקיע בחלון כבר קרוב לשחור. היא מפנה את תשומת הלב למערך הלחשים שלה.
כמה מילים בשפה העתיקה, מחווה של יד שמאל,
והיא לא במגורים. עכשיו במדים.
אבשלום כבר מחכה לה בחדר המצב. היא טופחת לו על הכתף, חולקת את המידע.
המבנה עצמו לא מרשים, אבל מרובד, מוגן ומחוזק בקסם.
קירות של דיקט. כיסאות של פלסטיק. איש לא יכנס למקום ויחשוב שיחידת עילית מעבדת כאן מודיעין, או מתכוננת לצאת למבצעים.
היא רואה את אבשלום משתמש במערך שלו להעביר את המידע הלאה, ושאר העשרים ושניים חיילי היחידה מגיעים. כבר מושכלים. כל אחד מופיע במיקום השער הקבוע שלו. אותיות עתיקות שמקרינות אדוות אור (כך המוח שלה מפרש את זה) שמחברות אותן למעגלים ואם היא מתרכזת, היא יכולה לראות מראה חצי שקוף של הצד השני של השער.
לאחר חצי דקה דוממת מלבד החריקה של נעליים וכסאות, הם מפסיקים לזוז ומתמקדים בה. היא מחייכת חצי חיוך, ומתחילה.
"חורף וחבצלת תלכנה איתי לטפל בשר שלך ובעוזר שלו."
חורף חולקת מבט עם חבצלת, היא תמיד שנאה את השר אדיר שלך, שם מבלבל.
תירצה מבחינה באבשלום מתכונן לשאול משהו וקוטעת אותו לפני שהוא מתחיל.
"חורף הנה החולקת הטובה ביותר שיש לנו ואצטרך אותה כדי לוודא שהסקת המסקנות שלנו למעשה מדוייקת. עינב ולבן בהחלט יפצו על האובדן שלה."
השניים האמורים לא יכלו להחליט אם הם מעוצבנים או מוחמאים.
עינב מתיישבת על הכיסא שלבן נשען עליו. מפעילה השפעת לחש באצבע ימין. נקודה הופיעה מולה באוויר. תמלול של מה שהיא אומרת.
"אחד, אני יותר טובה."
חורף נוחרת. מביטה שמאלה, מרימה גבה לאף אחד.
עינב מתעלמת. מכווצת שפתיים.
"שניים, את כבר לקחת פצחנית מומחית."
Image by Gioele Fazzeri from Pixabay