צוות הפרפרים שוהה באוהל הקסום באימפרית דרך.
הר' סנגראל, תייר מהממלכה, מגיע לבית מלון יוקרתי.
תירצה ושתי מלוותיה, מתייצבות לפגישה עם השר שלך.
תירצה ו'שתי חברותיה' ניגשו לשומרת בכניסה.
השטיח האדום מעט לא נוח על הנעלי עקב הנמוך שלה. הקירות פלסטיק בנוסח ארד משקפים אותה ו'מלוותיה'.
השומרת, שפתיה קמוצות, מאחורי הדלפק, נראית... דרוכה.
תירצה, אך מגיבה לתירזה, מחייכת בנעימות.
יש לתירזה תור עם השר. היא לא באה בתור מפקדת. זה ביקור יותר… כיפי.
ואם ישנה, חלוקה ברמה נמוכה, בין שלושתן…
זה הסוד הקטן שלהן.
…
זאירה וארנון פשוט נכנסו לבסיס. הוא הרי גנרל, מצביא מי ימנע. היא בעצמה מענקי התעשייה בממלכה. מחוצה לה, לא פחות. מי אפילו יתעד. הוא אומר מילה, והמערך שלו שולח זימון לנבחרים שלהם. זוג הטוראים מגיעים בתוך שניות. כל אחד פותח בפחות משניה שער. כזה כישרון.
כישרון מעורר תיאבון.
זאירה מתחילה לצרוח בזעם. השניים מבולבלים לרגע וארנון מהמם אותם.
בזמן שהם נופלים לרצפה משותקים אך ערים, ארנון פונה אליה.
"אירי מה קרה?"
"מישהו שיחרר את הפרוצות הקטנות."
הוא מחבק אותה מאחור, הטוראים עוד מנסים להוציא הגה. אך המערכים שלהם לא מגיבים.
"אל תדאגי. אני אוודא שאת תוכלי לאכול את הילדות של הדוגמן המזדקן הזה."
הטוראים נכנסים לעוויתות. ארנון מגלגל עיניים. זורק אליהם לרגע מבט מלוכסן.
…
תירצה ניצבת מול השומרת, תנוחה רגועה. היא יודעת שיש לה תור עם השר. היא קבעה אותו.
"הי, תירזה כהן, מקום עשירי לכתר, ומפקדת בצבא ההגנה לממלכה. עם עמיתותי. חורפי שיר וחבצלת מרון.
יש לנו,"
היא עוטה הבעה מטופשת, ספק פתיינית.
"פגישה חשובה עם השר שלך."
שתי האחרות חייכו קלות. לא מסגירות את המבוכה.
תירצה בבירור מעצבנת את השומרת. שימושי, גם אם לא כל כך טוב לאגו המלכותי…
אך השומרת, קרן בודקת. מחליפה מיקוד בין הנסיכה מולה שמשחקת בחיילי צעצוע, לבין התיעוד במחשב מרצף שלה. קשה להאמין, אך זה לבן על גבי שחור.
היא מעבירה אותן. ממלמלת לעצמה על אכזבה ולא הייתה מאמינה. היא באמת מחזיקה ממנו. מה הוא כבר ימצא אצל זאת. היא אפילו לא הולכת להגיע לשילטון אי פעם.
קרן עצמה… לשמור על חיוך. המערך לחשים של תירצה מעביר את המנטרה הזאת שוב ושוב דרך הדלת של המעלית. כל כך לא טוב לאגו המלכותי.
…
בבית מלון באימפריית דרך, תייר ממלכתי אחרי גיל הצבא נכנס ללובי במלון.
"הי, הר' סנגראל. עשיתי כאן הזמנה?"
הוא מחכה שניה שלחשי התרגום של הדלפק יוודאו שהפקיד קבלה ידע מה הוא רוצה ממנו.
הבחור הצעיר מחייך אליו, הוא רואה אותו עובר ברשומות.
"הי, זאת פעם ראשונה שלך כאן, נכון? הביקור ארוך? האם בידור כאן שאתה אוהב?"
הר' מבולבל לשניה, וקולט.
"אני אוהב את צוערי היסודות; בני עידן המאדים. אני הבנתי שזה נכון מדעית."
הפקיד מהנהן, עיניו מעט כהות לרגע.
"כן, זה גם מצולם בשמורה במאדים. אז הם לא צריכים לבצע הרבה אפקטים מיוחדים- ומצאתי את ההזמנה שלך. הנח את יד ימין כאן. בבקשה."
הר' מכניס את הכריך לשקית, ולכיס. זה משחרר את היד. הוא מניח אותה עד משטח התיעוד. הוא שומע את הפעמוני רוח שמעידים על אישרור, שזה באמת הוא וכל הקשור בכך.
"עשרים קומות למעלה. חדר ירוק עשרים, אדום ארבע, צהוב 60."
הם מחייכים והר' מתחיל להיאבק שוב בתיקים שלו.
הפקיד זועף מעט, אבל זה לא נשמע בקולו.
"אתה שילמת על שירות מלא."
הר' מסמיק מעט. ריבוע אור מתרומם מהרצפה ומרים את הכבודה שלו. נחיל הנניטים מאורגנים בקסם מרים לידו את התיקים.
ואותו.
הוא צוחק לרגע בעצבנות. "מצטער, שכחתי. ההורים הזמינו לי…"
הפקיד מחייך, ברגע הראשון זה נראה מזוייף. ואז אמיתי.
אז פונה ממנו לאורח הבא.
מסר התקבל.
…
תער יושב עם לבן.
"מה דעתך? חושב שאבשלום יקבל את זה?"
לבן מחבק אותו ומנשק את הרקה שלו.
" יקירי, אתה מייחס יותר מדי משמעות לזה שהוא לא זוכר את השם שלך. זה רק אומר שאתה לא גורם לו כאב ראש ולא צריך ליווי. תהיה בטוח שאבישג, ועינב, אם כבר מדברים, מקנאות בך על זה."
תער מלטף לו את הכתף.
"תודה יקירי, אבל אני רציני."
לבן מגלגל את העיניים.
"אני רציני. ההצעה שלך מאפשרת נוחות, לא רק לנו, שזה נחמד, אבל גם לשירה וגיל, והן צריכות את זה נואשות. אבישג כבר בקושי ישנה כי היא צריכה לוודא ששירה לא מתפרקת לנו. כל עזרה בזה מועילה ושווה יותר הוצאות, ואתה מאפשר לנו לחיות בבתי מלון נהדרים. עם הכי מעט הוצאות. מה הבעיה?"
תער מרים גבות.
"אנחנו נצטרך לגנוב מחשבונות בנק של אחרים."
לבן מנופף לרגע ביד.
"הם בוגדים באימפריה בעצמם. לאף אחד לא יזיז אלא אם נהיה מטומטמים." תער שואף, נושף ומתכונן לשיחה עם אבשלום.
…
המעלית… עם מוזיקת מעליות. למשך שלושים קומות.
"זה עינוי"
"המוזיקה?" חבצלת שואלת כדי לוודא על מה חורף מדברת. חורף מנידה את הראש מעט. מתוסכלת.
"כן, אני לא... השירים האלה לא באמת מרגיעים אף אחד בכל אלף השנים האחרונות. למה..."
חורף וחבצלת ממשיכות למלמל. חורף משחקת עם הבד, היא לא ממש רגילה לשטויות האלו, וחבצלת משחקת עם טבעת שטעונה בכמה מימושי פיצוץ. כל כל זהירה… מזל שזאת המומחיות שלה. המעלית כבר היתה מתפוצצת עד עכשיו.
תירצה מחייכת לעצמה. משחקת עם הצווארון. חורף הרי עדיין לא השתלטה על המצלמות.
"אל תבכנה אותי שתיכן." לפחות היא יודעת לדבר דרך הלחשים ולא סתם בלחישות…
Image by Khusen Rustamov from Pixabay