ה'דייט' מתחיל, ודי מהר מוותרים כולם על העמדות הפנים ומתחילים לעבוד.
אך נראה גם שגורמים בממלכה היו מעדיפים שתירצה לא תהיה 'שם'.
המעלית משמיעה את הצלצול של הקומה.
הדלת נפתחת ועלם בלונדיני מחכה להן.
תירצה מבולבלת לשניה. ומזהה, רונן, העוזר האישי. היא כמעט חושבת שמדובר במהלך כוח, אבל היא תרצה את היות חורף וחבצלת איתה בשביל…
יש לה הרגשה רעה.
חורף ממרפקת את חבצלת. הן מגחכות שתיהן.
הן מורידות טון כשהן שמות לב למורת הרוח של תירצה.
"רונן, נכון?" תירצה מתחילה. "העוזר האישי של אדיר?"
רונן מטה מעט את הראש, נראה מופתע מעט.
"כן. אני אהיה המלווה מהצד שלו."
תירצה חשה דרך החלוקה כמה חורף רוצה לצחוק. חבצלת מחליקה מבט לעבר חורף, גבתה מורמת לרגע. תירצה בעצמה שואפת לרגע, היא מתבוננת בעוזר של השר.
הוא כנה, הסריקה הסבילה של המערך שלה מבהירה את זה.
גבה בלונדינית אחת לא עולה, אך העין שלו מתמקדת בה.
הוא לא שיקר. הוא גם משועשע מעט.
"הכנתי תה עם טיפות מי ורדים."
"התיבול האהוב עליך לתה." חבצלת, ללא שום טיפה של כוונת לעג. תירצה תגרום לכלב- לפצחנית הראשית שלה, לעבוד על הכושר הגופני שלה. מאוד לעבוד.
מאחוריה היא שומעת את חבצלת מתפתלת באי נוחות. היא יודעת שחורף עכשיו שולחת החלקת מבט לחבצלת.
רונן בינתיים מחייך ומחכה שתצטרפנה אליו. תירצה מחייכת. "אחריך."
המסדרון קצר, כחמש דלתות. הרצפה מכוסה בשטיח. על רצפה רכה. ניא בכל זאת שומעת נקישות צעדים עם כל צעד. כתף אחת עולה לרגע כשהיא תוהה למה הוא טרח עם רמקולים הולגרפיים כשרצפת עץ חשופה היתה יוצרת את אותה תופעה. גם קל יותר לנקות.
זוג דלתות של זכוכית משוריינת צבועה נפתחות.
…
השר קם מהקצה השני של החדר, נעצר מטר מתירצה, מחייך ולא מושיט יד.
הוא שומר נגיעה. כראוי בחיזור…
תירצה שומעת דרך החלוקה את המחשבה מחבצלת. היא באמת גרמה לו לחשוב שהיא...
וואו.
מזל שלא פתחה את הכפתור העליון של החולצה, או גרוע יותר. השלישי.
"אדיר, אני כל-כך שמחה להתראות פנים אל פנים. הרשה לי להציג את חורף וחבצלת. הן ביחידה שלי."
כל אחת מחייכת כשהיא אומרת את שמה. מטה את ראשה מעט.
"תה?" רונן מציע. הוא חייב להישמע משועשע בדיוק כך…
"תודה רבה." חבצלת ציפתה לתה הזה כבר. תירזה בזמנים הרגועים שלה מכינה את התה הזה כל הזמן. תירצה מרגישה את החיוך הכנה ותמים שלה כשהיא מתיישבת, מתרגשת לקראת התה שלה.
תרצה מחייכת בעצמה, החיוך כבר כנה. "אני אשמח."
רונן, העוזר, מחווה מילה, שולחן עם תה, חלב, מי ורדים, מי קליפת תפוז, וכמה סוגי המתקה.
מערכת הכלים… רק הכלים החגיגיים אצל ההורים היו יותר מרהיבים.
אולי הוא כן מנסה להראות כוח. אז היא שמה לב לאדיר נוקש בהתלהבות לרגע על הברכיים שלו אחרי שהוא בעצמו מתיישב. הוא מתרגש לקראת התה בעצמו. יש מצב שהיא חופרת לעצמה בור.
הוא החל בשיחת חולין כשהיא התחילה להכין לעצמה את כוס התה המושלמת. "אז שמעת על הבנות של בוטן?"
היא לא נחנקה על התה. רק כמעט. ה-, חושים שלה, אמרו לה מה היו המחשבות שלו. הוא פשוט דואג, והוא רצה לדעת אם יש לה חדשות כי סביר להניח שהטילו על היחידה שלה להציל אותן.
"מסווג."
הפנים הנאות שלו מתכרכמות במחשבה.
"רוצה לבדוק את המערכת אצלנו?"
היא קולטת ממנו הבזק של זיכרון מלפני שנכנסה. לא מספיק כדי לזהות מה זה, אבל השיקול הקשור ברור. המערכות שלו באמת, אולי, קלטו כמה רמזים בשל תחום האחריות של המשרד שלו.
תרזה ענתה "אני לא באמת בתפקיד. אבל אם לא אכפת לך, חורף? חבצלת?"
איזה בזבוז זמן.
"כמובן יקירה," חורף אמרה. וחלקה עם המערכת.
ועם תירזה. הבנאדם פטריוט. נדיב. איך היא הבינה את הראיות כל-כך לא נכון.
אולי היא היתה רעבה.
…
"סוד, לבת שלנו אין את הסיווג בשביל לדעת חצי מהדברים שאתה יודע שהיא הולכת להסיק כאן. "
המצביא מיישר כתפיים בתגובה למלכה. אף אחד מהם לא חושב על השני כידיד כרגע.
"כבוד המלכה, אם לא רצית שהרב סמל בעלת הרקע, עם הפיקוד על היחידה שהולמת ביותר לפעולות ההולמות, תהיה חשופה למידע רגיש. היית צריכה להוציא אותה לגמלאות לפני הרבה זמן."
"שמור על הטון, אתה בחרת לקחת סמן אור שכבר היה בכיוון שלה, והמרת אותו לזרקור ממסלול מחורבן."
היא מאוד לא במצב רוח לשנינות.
היא לא שולחת מבט לעבר כפיר. למרות שהיא חשה במעט שעשוע שלו.
כפיר עצמו נוטה מעט קדימה.
"אתה כיוונת לעבר הבת שלנו זוג מטורללים. מכשפים. אתה מבין שעכשיו אנחנו חייבים להוציא אותה לגמלאות שהצעת בנימוס."
סוד משתעל לרגע.
"היא כבר הרוויחה כמה העלאות בדרגה." איילה נושפת מהאף. לידה כפיד מתכווץ בדריכות. הם צריכים לפחד, זה יגיע אחר כך. כרגע הם זועמים.
…
אדיר ורונן מתבוננים בה, היא יכולה להרגיש את הסקת המסקנות שלהם מהתגובות שלה.
היא מביטה באדיר, מתמקדת בו.
"תודה. הקרן שאתה מטפח באמת עושה את העבודה שלה. אתה צריך להיות גאה."
קולה מעט שבור. כשהיא מפשלת, זה בדרך כלל מוביל ללא יותר ממילה לא במקום והיא יכולה לטפל בזה מיד. היא נמצאת כאן מלכתחילה מפיענוח מודיעין שגוי. היא האחראית בעניין. איפה היתה ההנחת בסיס הלא נכונה?
היא נשמעת… בגיל ההתבגרות.
הוא, לא נראה מתרשם.
"אולי את רוצה עזרה..." כי ברור לכל האנשים בחדר שהיא חשבה לא נכון.
רונן הושיט לו יד.
היא עוצמת עיניים לרגע, נושפת.
"אם אנחנו כאן בתפקיד, קרא לי תירצה."
גם זה סוג של התנצלות.
הוא מגלגל עיניים. פונה לרונן בחזרה ומהבהב. היא לא ידעה שהוא משאלן. ונראה שהוא התערב בעניין. משלם במשאלות, ונראה שהוא היה בטוח שהיא…
הוא אוחז בכתפה. "אשמח לעזור בחקירת פנים."
הם על אותו עמוד, שום נישואים בעתיד.
היא מחייכת, לשם שינוי שותקת. בהתנצלות.
הוא מעיף מבט לרונן. "כמובן שכן, שנינו נקרא לך כך..."
בלי להזיז שריר, מחשבה של תירצה מורה לחורף לכלול אותם.
חורף מזדקפת. מחייכת חיוך קטן וכנה. "אתם מסכימים להצטרף לחלוקה שלנו?"
רונן מגלגל עיניים לרגע, אדיר מרים גבה ואומר ראשון; "אני נותן הסכמה." רונן מביט בו. "זה לא גורם לך להיראות כמו מסרט מרגלים מלפני אלף שנים." הוא פנה לחורף. "גם אני."
והמידע זרם. תמונות, פסקאות שלמות שרק הם יכלו לראות החלו לעוף בחדר.
המערך של תירצה עכשיו נגיש לכולם. השאר מביטים חליפות בינה לבין הקרנות המערך שלה: הבזקים, קווים וזויות נותנים מושג על איך היא מנתחת אותם… טוב, איך חבצלת מנתחת אותם. במקרה הנוכחי, תרצה יותר מכוונת אותה מאשר כל דבר אחר.