מתוך "בגובה עיני החתול"
אוקטובר 2020, מספר חודשים חלפו מאז שבלונדי נפטר, ודוד ויונתן מרגישים בחסרונו. מזה זמן מה שיונתן הולך בבית חסר מנוחה, בגלל הקורונה וכל מה שנובע ממנה, שהכל מושהה. אמנם אחרי שבלונדי נפטר הם סיכמו שיגדלו חתול רק כשיוכלו מבחינה כלכלית כלכלית, אבל יונתן שם לב שכשהוא מסתובב בחצר הבית הוא יכול להסיר את המסכה ולהירגע מכל הדחק הכללי.
כשדיבר על כך עם דוד הודה דוד שככל שהוא אוהב את יונתן גם לו חסרה התחושה של טיפול במישהו, לדאוג ולקבל חיבה, בעיקר כשיונתן הזכיר את המאמר שקרא על ג'יימס בוון שחי באנגליה כהומלס, ואומץ על ידי חתול ג'ינג'י ומאז חייו השתפרו, בין השאר כיוון שהחתול התלווה אליו לכל מקום ומשך את תשומת לב העוברים והשבים. דוד אישר שעצם הטיפול בחיה אחרת מוסיף משמעות בחייו.
הקושי העיקרי שעמד בפניהם היה עלות הטיפולים הווטרינריים, אך על כך יונתן הסביר שלהבדיל מבלונדי, שהיה מלך השכונה ונלחם עם כולם, החתולים בגילו אמורים להיות מסורסים ולפיכך רגועים יותר. מה שכן, הסכנה היא שאם הם יאמצו חתול חצר אחד, שאר חתולי וחתלתולי החצר ינסו להצטרף.
במשך מספר ימים יונתן הלהיב את דוד, אשר התרצה ואישר ליונתן לאמץ את אחד החתולים בחצר, תוך שהוא מחייך לעצמו שזה לא יהיה קל לאמץ רק אחד. יונתן הציע לתת להם אוכל שקנו בזמנו עבור בלונדי, ודוד הסכים שגם ככה אין כל כך טעם לשמור את קופסאות השימורים.
היה זה יום שני לפנות ערב. חצר הבלוק מוקפת גדר מכל צדדיה ובצדה המזרחי והמערבי שערים המובילים אל המדרכות אשר מקיפות את החצר. החתולים השתובבו להם.
חתלתול שחור-לבן שיחק עם לבן-שחור, חתלתול ג'ינג'י רדף אחרי חתלתול אפור, חתול אפור-לבן התחכך עם כל חתול שהגיע אליו וכולם תהו מהיכן תגיע הארוחה הבאה.
אמא של אופיר הייתה בדרכה הביתה מקניות שערכה. ערב קודם לכן היא אירחה חברים במתחם ליד דירתה שבקומה הראשונה, אותו גידרה בגדר מוקפת ברזנט. הדיונים שנערכו הופרעו למשמע מישהו העובר בחצר וקורא "קסס קסס קססס". הם התרוממו לעבר גדר הברזנט, ואמא של אופיר זיהתה את יונתן עובר בחצר ובידיו קערה עם אוכל רטוב והוא מוקף בהמון חתלתולים. לשאלתו של אחד האנשים אם החתולים מפריעים לו, השיב יונתן שהוא מנסה לאמץ אחד מהם. האיש אמר בבדיחות הדעת שיקח את כולם.
כשהחנתה אמא של אופיר את רכבה ואספה את המצרכים יחד עם בתה, היא שוב ראתה את יונתן בחצר, מוקף חתלתולים. כשאמר שהוא מנסה להתיידד עם אחד מהם היא אמרה שהיא במקומו הייתה לוקחת אחד בתוך ארגז ומכניסה אותו הביתה. יונתן חייך חיוך מסויג.
החתלתולים מאוד שמחו לעבר יונתן, שנהג להוציא חמגשיות עם אוכל ליד הפחים באזור החניה. לאחר מכן כשצעד לעבר הדירה אותה הוא חולק עם דוד, התחככו החתלתולים ברגליו ואחד בשני, השתרעו על הרצפה לרגליו, הרשו לו ללטף אותם, גרגרו, ערכו הופעה שלמה.
היה זה חתול אפור מנומר שמשך את תשומת לבו של יונתן. הוא היה בוגר מהשאר ויונתן תהה אם זו חתולה בהיריון או חתול שמנמן. קצה אוזנו החתוך הראה שהוא מסורס. כשראה יונתן את החתול מביט בו במבט בוטח - עינו השמאלית עכורה, מזכרת מעקיצה של נמלת אש - התנגן לו בראש השיר "Johnny be good". הוא השתדל ללטף את החתול, לעודד אותו לבוא אחריו.
החתול הלך אחרי יונתן, מלווה בכל החתלתולים הקטנים, ביניהם אפורים מנומרים, לבנים עם כתמים שחורים, אחד ג'ינג'י מנומר ואחד מנומר אפור-כסוף. בלב קליל חזר יונתן לדירה.
דוד התעורר מהשינה כששמע שיונתן קורא לו לבוא. "מי מה למה מה מו?"תהה דוד וכשהתעורר מספיק בכדי להגיב בצורה מתואמת תהה מה הבהילות הזו בקולו של יונתן.
דוד מצא את יונתן עומד ליד דלת הכניסה הפתוחה, חתולים סביבו וחיוך על פניו. יונתן הניח צלחת פלסטיק עם אוכל משומר על הרצפה ומיד החתלתולים החלו להיכנס לתוך הבית.
שני גורים החלו לשוטט במטבח, שניים בסלון, ויונתן בינתיים ניסה ללטף את החתול הגדול יותר. מתוך עייפות שמע דוד את יונתן מבקש ממנו לזוז אך לא הבין לאן ולמה. גור לבן-שחור חלף במהירות על פניו, רץ לחדר השינה ויונתן אחריו.
הגור המבוהל רץ והתחבא בין ערמות השמיכות במדפים התחתונים של כונניות מדפים ושם יילל. החתולים ניסו לאתר אותו אך זמן קצר לאחר מכן יצאו ויונתן סגר את דלת הכניסה. מדי פעם ניגש יונתן ניגש לחדר השינה לראות מה שלום הגור ובאחת הפעמים דוד שאל בחיוך "אימצנו אותו?" "אני מקווה שהגור לא השתין שם מרוב פחד", אמר יונתן. "הו, הוא בטח השתין", השיב דוד.
כעבור זמן מה הגור - שבינתיים זכה למגוון כינויים בסגנון "טיפשון" בעברית ואנגלית - טיפס על המדף העליון והשתרע עליו מאחורי מנורת לבה ומנורת אולטרה סגול. יונתן מיהר להוריד אותן מהמדף והניחן בחדר אחר, שם לא תהינה בסכנת נפילה חופשית.
אחר שם צלחת עם אוכל עבור הגור אשר התעלם מהאוכל באלגנטיות. כשפתח יונתן את החלון והרשת בכדי שהגור יוכל לצאת החוצה תהה דוד אם כעת הם יצטרכו לבלות את החורף עם חלון חדר השינה פתוח שמא הגור יחליט לצאת ולחזור. יונתן הדגיש שאם כבר לפתוח חלון, אז בסלון, כפי שהיה עם בלונדי. הוא פינה מדף בכוננית ליד החלון ושניהם יצאו מהחדר. כשחזרו ראו את הגור עומד ליד החלון, מחכך בו את ראשו ויוצא. כשהביט יונתן מבעד לחלון היה הגור על המזגן, ונראה טיפשון ופחדן מכדי לקפוץ למטה. כשיונתן היה בטוח שהגור כבר לא ייכנס פנימה הוא סגר את הרשת, והשאיר את החלון פתוח בכדי שהחדר יתאוורר.
הוא הוציא את המגש עם האוכל ושם אותה ליד הבית, ושמח לראות את הגור הטפשון ביניהם, אותו זיהה מהתמונות.
כשחזר סיפר לדוד היה שהחליט לקרוא לחתול הבוגר בשם “Johnny be good” או בעברית "ג'וֹנִי בִּגּוּד", ודוד היה משועשע.
הגור הטיפשון – טִיפְּטִיפּ, כפי שיונתן קרא לו, שבה את ליבו של דוד, אם כי יונתן היסס. ג'וני שבה את ליבו של יונתן, אם כי דוד ציין שהגורים הקטנים רואים בו דמות אב.
למחרת אחר הצהריים ניסה יונתן שוב להתיידד עם החתולים ובעזרת צלחת עם אוכל רטוב הצליח לפתות את ג'וני לבוא איתו הביתה. ג'וני נכנס וקיבל ליטופים ואיתו נכנסו מספר חתלתולים. הפעם היה נדמה ליונתן שג'וני מצד אחד מרגיש גאווה שהוא נבחר להיות חתול בית, ומצד שני נבוך מכל הגורים האלה שמתרוצצים סביבו. כעבור זמן מה יצאו ג'וני והגורים החוצה, ויונתן נעל את הדלת, עד לפעם הבאה.
ברביעי אחר הצהריים כשחזרו דוד ויונתן מסידורים, שם דוד לב שיונתן נשאר בחצר. לאחר שיונתן נכנס, שאל אותו דוד אם הוא הולך לחתולים. החיוך של יונתן הסביר הכל, ודוד המליץ שירגיל אותם אליו – שירוויחו את האוכל. יונתן יצא לחצר וחיפש את החתולים המוכרים. הגורים היו חשדנים מעט, אך טיפטיפ התעניין וכשג'וני הצטרף והתלטף בשמחה, זיהו החתלתולים שמדובר במישהו ידידותי. יונתן הלך מחייך חזרה הביתה וג'וני וטיפטיפ בעקבותיו יחד עם חתלתולים נוספים.
כשיונתן נכנס הביתה הוא ודוד שמו לב שהן טיפטיפ והן ג'וני צועדים ביחד אל תוך הדירה, מתחככים אחד בשני, ומסכימים להתלטף, לעומת גורים אחרים שפחדו לחצות את סף הדלת. דוד ויהונתן שקלו לאמץ את שניהם, אם כי חששו לגבי ההוצאות הכלכליות. יונתן שב ואמר שההוצאה העיקרית היא טיפול וטרינרי, ודוד הסכים שהם ישתדלו להימנע מכך.
לאחר שהחתלתולים הלכו לדרכם סיכם יונתן באומרו שצריך לוודא שהחתולים עצמם מעוניינים באימוץ...
אני צילמתי את התמונות.